קשה יש רק בלחם ספרי נגה, ספרים

אף על פי שמזמן כבר אינני נוער, את הספר קראתי קודם כל לעצמי. וגם לא בגלל נוסטלגיה לחויות דומות שהיו לי, שהרי לא למדתי בבית ספר דתי, ואפילו (לא יאומן שיש יצורים כאלה) מעולם לא הייתי ב’בני עקיבא’. אז מה כן? קודם כל זאת הייתה חויה תרבותית מיוחדת. צחקתי בקול רם (זאת הזדמנות לבקש סליחה מהשכנים) אף על פי שבספר לא הייתה טיפה של ליצנות. נהניתי מסגנון מאוד קליל, אבל לא היה בו שום דבר זול. החיבור לחיים הפשוטים היה גדול, אבל לא על חשבון חיי הרוח. בקיצור, סוג של ”בכל, מכל, כל”. יסלח לי הרב נתנאל על ההשוואה, אבל יש בקריאת הספר גם חויה מיוחדת של חיבור עם עולם הרבנות. בדרך כלל אנחנו מכירים מישהו בתור רב, ואז מספרים עליו, שעל אף גדלותו בתורה הוא גם אדם מהיישוב. אדם טוב. פה יש מסלול הפכי. אנחנו פוגשים ילד שובב ולפעמים חצוף, ומלווים אותו עד שהוא נהיה לרב. רב אינו רק אדם שיורד אלינו. הוא גם אדם שצומח מתוכינו. אהבת התורה לא צומחת דווקא אצל מי שיש לו בעיות חברתיות או סוג אחר של יובש. הרב נתנאל לא בחר בתורה בגלל קושי נראה לעיין בשום תחום אחר. יש פה ’לשמה’ ברמה מרשימה. ואם זה מרשים קשישה שכמותי, שכבר הכירה הרבה רבנים, קל וחומר שיש פה בשורה לצעירים ממני.
חויה תרבותית מיוחדת, טל רחמני, אשת חינוך וסופרת ילדים, כ”ט בסיוון תשע”ה

”אז האם זה עומד להיות ה’מקימי’ לנער הציוני דתי? בהחלט ייתכן. אלישיב מתאר היטב את התהליך הפנימי של נער שהחליט לבחור.”

עיתון ’בשבע’, מוסף אתנחתא, ה’מקימי’ של הנער הציוני דתי, ידידיה מאיר, י”א בסיוון תשע”ה

קרא עוד